<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ה</h1>
<h2>דף סג:</h2>
אסור לומר לחבירו שמור לי בצד ע"ז פלוני' או אשמור לך דכתיב ושם אלדים אחרים לא תזכירו וגומר כך פשוט בסנהדרין. וכתבו בתוס' כי בין לצורך כמו שמור לי וכו' ובין שלא לצורך אסור.
וכן לנדור ולקיים בשם עבודה זרה ואסור להזכיר שמה כך פשוט. וכתב אבי העזרי כי דוקא ששמה שם שררה ואלדות אבל קדשים שלהם שהם כשמו' בני אדם אין חשש להזכירם ע"כ. פי' ודוקא שלא בלשון חשיבות אלא כשמות בני אדם, אבל לקרותם קדשים כמו שמזכירין אותם הגוים בלשון חשיבות אסור.
אסור לעשות שותפות עם הגוי שמא יתחייב לו הגוי שבועה וישבע בעבודה זרה שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך כי אסור לגרום שישבעו אחרים בשם עבודה זרה כך פשוט בסנהדרין. ואם נשתתף עמו כתב רשב"ם שאם נתחיי' לו הגוי שבועה שאסור לקבלה ממנו ור"ת כתב שמותר לקבלה ממנו כיון שנשתתף עמו כבר שלא יפסיד ממונו, וכן נראה עקר וכן כתב הרא"ש שמותר. וכתב ר"י כי יש התר אחד בזמן הזה כי נשבעין בקדשים שלהם הנקרא עין גליון ואין תופסין בהן אלהות, ואע"פ שמזכירין שם שמים וכוונתם לישו הנצרי מ"מ אין מזכירין שם עבודה זרה וגם דעתן לעושה שמי' וארץ, ואף על גב דמשתפין שם שמים ודבר אחר לא מצינו שאסור לגרום לאחרים לשתף, וגם משום ולפני עור לא תתן מכשול ליכא דלא הוזהרו בני נח על השתוף ע"כ.
ועוד פשוט וכל עבודה זרה הכתובה בתורה מותר להזכירה כגון כרע בל קורס נבו וכן העורכין לגד שלחן.
כל ליצנותא אסירא חוץ מליצנותא דע"ז. וכן מותר לומר לגוי טול ע"ז שלך ותניחנ' בש"ן תי"ו שלך כלומר בתחת שלך כך פשוט בסנהדרין ובמגלה.
<h2>דף סה.</h2>
ועוד כתב הרמב"ם אי זהו קוסם זה העושה מעשה מן המעשיות כדי שתשו' ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר דברים שעתידין להיות ויאמר דבר פלוני עתיד להיות או שיאמר עשו כך והזהרו מכך. יש מהקוסמי' מי שהוא ממשמש בחול או באבנים ויש מהן מי שגוהר לארץ וצועק ויש מהם מי שמסתכל במראה של ברזל או בעששי' ומדמין ואומרין ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו ומכה בו עד שתפנה מחשבתו ומדבר, הוא שהנביא אומר עמי בעצו ישראל וגו' ע"כ. ונראה כמו כן העושין נקודות נקודות בכתב או בחול וכל כיוצא באלו הדברים.
ועוד פשוט והשואל בהן בלאו והעושה מעשה מאוב וידעוני וכיוצא בהן בסקילה. והנשאל בגלגלת הוי בכלל אוב וחייב מיתה. פי' ושואל במת אפילו על ידי השבעה הוי בכלל דורש אל המתים.
נשים המקטרות הבית בעשב שמריח ריח טוב כתב הרשב"א שאסור מפני שנראות כמקטרות לשד אבל אם עושות להסיר ריח רע מותר. המקטר לשד הוי עובד עבודה זרה ואפי' אינו מקטר לשם עבודה אלא לחבר הוי בסקילה כך פשוט בסנהדרין. וכתב הרמ"ה דשמעינן מהא דהמקטר לשד לחברו ולכופו לעשות רצונו חייב משום בעל אוב.
חובר חבר אסור בין חבר גדול כמו בהמות וחיו' גדולות בין חבר קטן כמו יתושים וכיוצא בהן ואפילו נחשים ועקרבים. פירו' לאספם על ידי לחש להתגרות זה בזה כך פשוט בסנהדרין. [ו]דוקא נחשים ועקרבים עצמן אבל ללחוש על נשיכתן מותר [לקמן ק"א ע"א]. ואם אינו יודע לחש ורודפין אחריו מותר לחבר כדמוכח בסנהדרין, וכן כתב רי"ף, וכתב שאסור ללחוש עליהן שלא יזיקו זולתי אם רודפין אחריו וכן כתב הרמב"ם. ורש"י פירש דלוחשין עליהן שלא יזיקו.
<h2>דף סה:</h2>
בעל אוב אסור והוא המדבר בין הפרקי' ובין אצילי ידיו. וכן ידעוני שהוא המניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו ומדבר מאליו. וכן דורש אל המתים שמרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. וכן מעונן שהוא אוחז העיני' או המחשב עתים ושעות ואומ' שעה פלוני או יום פלוני יפה לצא' או ליקח או רע. וכן מנחש שאומ' פתי נפלה מפי צבי הפסיקני בדרך מקלי נפלה מידי עורב קורא לו מאחוריו נחש מימינו שועל משמאלו אל תתחילי למחר הוא ר"ח הוא מוצאי שבת וכל כיוצא בזה, והמנחשים בחולדות או בעופו' ובככבים.
<h2>דף סז.</h2>
וכן מעשה כשפים אסורין, ויש מהם בסקילה כגון העושה מעשה, ויש בהן פטור אבל אסור כגון האוחז העינים, ויש מהן מותר כי הא דאמרי' דהוו עסקי כל מעלי שבתא בספ' יצירה ועבדי להו עגלא תליתאה ואכלי ליה פי' וזהו מעשה שדים כך פשוט בסנהדרין.
<h2>דף סז:</h2>
מעשה שדים נחלקו בו הפוסקים הרמ"ה כתב שהוא בכלל מעשה כשפי' וכן כתבו קצת מהפוסקים. ויש שהתירוהו בכל ענין שאינו בכלל מעשה כשפים. והר' אליעזר כתב דמעשה שדים כגון להשביעם שיעשו חפצו שנר' דמותר לכתחלה דמה לי להשביע שדים או מלאכים ודמי להא דהוו עסקי בספר יצירה שכתבתי למעלה. ולא מיקרי מעשה כשפים אלא כשלוקח דבר ועושה בו ועל ידו עושה המעשה או על ידי לחש בלא השבעה, אבל להשביע שדים מותר לכתחלה כמו שמצי' [גיטין ס"ח ע"א] באשמדאי שמא דמרך עלך, וכדאמרינן [סנהדרין ק"א ע"א] לוחשי' לחישת נחשים ועקרבים בשבת, [כדאמרינן בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם מעשה כשפים ופרש"י מעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה הם נעשים והם הם שאסרה תורה אבל מעשה שדי' שרי ע"כ שלא מן החבור] ואין שואלין בדברי שדים רבי יוסי אומר אף בחול אסור ודוקא משום סכנה, ותניא שרי בוהן ושרי ביצים מותר לשאול בהן אלא שמכזבים. ואברהם אבי' שמסר שמות הטומאה לבני הפילגשים ע"ה שע"י השבעה מותר בכל ענין אף על פי שמשביע בשמות טומאה ואינו בכלל כשפי' אלא על ידי מעשה אחר או על ידי לחש, וכן נראה עקר. ונכון להחמיר שהוא איסור תור'.
<h2>דף סח.</h2>
כל אלו הדברים שכתבתי למעלה שאסורין מחמת כשפים או מחמת דבר אחר כשעושה מעשה, אם מתעסק בהן כדי להתלמד ולהבין ולהורו' מותר אפילו עושה מעשה כך פשוט בסנהדרין.
<h2>דף צב.</h2>
מה שנוהגין בארצות ידועות לערוך שלחן ולשים עליו מיני מאכלין בלילה שלמחרתו מלין התינוק ואומרי' שעושין אותו למזל התינוק הנולד, ראיתי לרבותי שנוהגין בו איסור ומוחין בידם ואומרין שזה בכלל העורכין לגד שלחן כדאמרינן המשייר פתיתין על שלחנו.
<h2>דף קא.</h2>
לוחש על המכה אין לו חלק לע"ה ואפילו שאמר פסוק ודוקא שאמר פסוק שמזכיר עליו שם שמים ודוקא רוקק אבל אם אינו רוקק אינו אסור וכמו כן אם רוקק ואינו מזכיר שם שמים כגון שאומר נגע צרעת וכיוצא בו אינו בכלל זה. פי' אבל איסורא איכא. ואם מכה של סכנה או חולי של סכנה הוא מותר כך פשוט ומוכח. ולפרש"י נר' (דבלען) [דבלעז] מותר. ועוד פשוט ואסור להתרפאת בדברי תורה זולתי להגן כמו לקרא פסוקים בשעה שרוצה לישן או שיר של פגעים שהוא יושב בסתר עליון כך פשוט בשבועות. וכן כל לחש שאומרין לרפואה כגון לשמור מהמזיקין מותר כדאמרי' [פסחים קי"ב ע"א] בשברירי ברירי רירי רי.
